רק סיימתי לקרוא את "רדו ממני" ספרה הנהדר של אורית זאבי יוגב וכבר זכיתי לראות שגם ארז שמיר הוציא ספר: "להיות ולא להיות – זאת התשובה". אני כמדענית מיד מנסה למצוא את ערוצי התקשורת שמאפשרים לזה להיות, ואולי לחקור את הקשר בין אורית ובין ארז…אבל נראה לי שכרגע זה מיותר (על פי מה שהצצתי בספר של ארז) ונכון יותר לתת לארז שמיר לספר על ספרו, הנה רשימתו:
"בשעה טובה, ולאחר שנים של כתיבה, צפוי בעוד מספר שבועות להתפרסם ספר הראשון פרי עטי. מן הסתם כל מי שעומד בפני פרסום ספר, ובמיוחד ספר ראשון, אינו יכול שלא להתרגש מהמעמד, אולם אני מרגיש שאני פחות מתרגש ממנו ויותר מרגיש הקלה מעצם העובדה שזכיתי להגיע אליו. במבט לאחור תהליך כתיבת הספר נראה לי כתהליך מייסר מאין כמותו, קצת בדומה להריון הנמשך מספר שנים, אולם למרות הייסורים, וכמו בהריון, התוצאה הסופית שווה את כל המאמצים. ועם זאת, תחושת ההקלה שאני חש לא נובעת מעצם העובדה שאני מבין שהמאמץ האדיר שהשקעתי בכתיבת הספר עומד להגיע לידי סיום, אלא מכך שאני מרגיש שלא חשוב מה שכעת יקרה, אני את שלי עשיתי. מאחר ומדובר בגישה לא לגמרי מקובלת, אני אבקש להסביר אותה.
אם נרצה ואם לאו, אנו חיים בחברה שמקדשת מעל לכל את חשיבות התוצאה. באחד הפרקים של הסדרה הקומית הסימפסונס, כאשר שומע הומר שילדיו נכשלו במשימה כלשהי, הוא ממהר לומר להם "עשיתם כמיטב יכולתכם ונכשלתם בצורה מחפירה. הלקח הוא – אף פעם אל תנסו". צחוק, צחוק, אולם רובנו מיחסים להצלחה ולכישלון, בכל תחומי החיים, חשיבות עליונה. זאת הסיבה שכאשר אנו מתחילים עם בני או בת זוג, לא כל כך אכפת לנו מדוע הם נענים לחיזורינו – כל עוד הם נענים לחיזורינו, וזאת הסיבה שבתור סטודנטים לא כל כך אכפת לנו אם הבנו את החומר הנלמד ואם לאו – כל עוד אנו מצליחים לעבור את הבחינות. ואמנם, השאלה הכי נפוצה שאנשים שואלים אותי, כאשר אני מספר להם שאני עומד לפרסם ספר, היא לא האם אני מרוצה מהספר שכתבתי, אלא האם אני חושב שהספר יצליח. אני אמנם מנסה להסביר להם שמבחינתי עצם כתיבת הספר היא הצלחה, וכי נתוני המכירות של הספר הרבה פחות מדאיגים אותי, אולם במרבית המקרים אני מקבל את הרושם שהתשובה שלי לא ממש משכנעת אותם. אחרי הכל, מה הטעם לכתוב ספר אם אף אחד לא יקרא אותו?
האמת היא כרגיל מורכבת. מצד אחד הצדק אכן נמצא עם אותם האנשים, מכיוון שכמו כל יוצר אחר אני אשמח מאוד שפרי יצירתי יחשף בפני כמה שיותר אנשים וימכר בכמה שיותר עותקים, אולם מצד שני אני לא ממש דואג בקשר לנתוני המכירות של הספר. מדוע? מכיוון שהדרך הרוחנית לימדה אותי למקד את מאמצי בתחומים בהם יש לי יכולת השפעה, לעשות את המיטב שאני יכול, ואז לשחרר וללמוד לקבל את התוצאות כפי שהן. אחרי הכל, מה הטעם להלחם במה שלא ניתן לשנות?
***
לפי כעשור שנים, כאשר רק התחלתי ללכת בדרך הרוחנית, הספר הרוחני הראשון שזכיתי לקרוא היה ה"בהגוד גיתא", אשר מהווה חלק מאפוס ה"מהאבהארתה", ומגולל את תמליל שיחתם של קרישנה וחברו ארג'ונה. למרות שאז בקושי הבנתי מילה ממה שקראתי, ואם להודות על האמת גם היום מדובר בטקסט שמבחינתי רב בו הנסתר על הנגלה, היו בטקסט מספר פנינים אשר כבר אז שבו את ליבי. כיום, כאשר אני עומד בפני פרסום ספר ראשון, החזרה לאותו טקסט קדום מהווה מבחינתי סגירת מעגל. במאמר זה אבקש להציג מספר ציטוטים מתוך אותו טקסט אשר שופכים אור על תובנת חוסר ההיקשרות לתוצאות ואשר אולי יעזרו להסביר את גישתי הקצת מרוחקת לסוגית פרסום הספר.
כבר בפרק השני של ה"בהגוד גיתא", בסעיף ארבעים ושבע, אומר קרישנה לאר'גונה: "זכותך לבצע את חובותיך, אולם אינך זכאי לפירות המעשה. לעולם אל תחשוב עצמך לגורמן של תוצאות מעשיך, ולעולם אל תדבוק באי מילוי חובתך." במילים אחרות, בחיים אלו עלינו לעשות את מה שעלינו לעשות, אולם אל לנו לפעול מתוך התפיסה השגויה שבכוחנו לקבוע את תוצאות מעשינו, מכיוון שתוצאות אלו תלויות באין ספור גורמים הנמצאים ברובם מחוץ לטווח השפעתינו. עלינו אם כן להתרכז במילוי החובות, ולא לדאוג לתוצאות. הן כבר יבואו מעצמן.
בסעיף הבא, באותו הפרק, ממשיך קרישנה ומטיף לאר'גונה על חשיבות המעשים ולא התוצאות – "הו ארג'ונה, בצע חובתך ברוח שקולה, והימנע מכל זיקה להצלחה או כישלון. יישוב-דעת כזה נקרא יוגה." בסעיף זה קושר קרישנה בין חוסר ההאחזות בתוצאות המעשים לבין מה שהוא מכנה "יישוב-דעת", או בשפה המודרנית שלוות נפש. ומדוע חוסר ההאחזות בתוצאות המעשים מובילה בהכרח לשלוות נפש? מכיוון שכאשר אנו מוותרים על ההאחזות בתוצאות מעשינו, כאשר אנו מוותרים על ההאחזות בהצלחה או בכישלון, אנו מאפשרים לעצמנו לקבל את הרגע הזה כפי שהוא, בלי תנאים ובלי הכתבות. הצלחנו? מה טוב. נכשלנו? לא נורא, זה מה שיש, ואם למדנו לקבל את הכישלון זאת כבר חצי הצלחה. כפי שהדלאי לאמה נוהג לומר "כשאתה מפסיד, לפחות אל תפסיד את הלקח".
מספר שורות מאוחר יותר, בסעיף חמישים ושבע, מפתח קרישנה עוד יותר את הסוגיה כאשר הוא מסביר: "בעולם החומרי, מי שבטוב וברע נשאר בלתי מושפע, ואינו מהלל את הטוב או מבזה את הרע – הינו יציב ואיתן בידע מושלם." פעם נוספת, אם כן, קרישנה מהלל את חוסר ההאחזות בתוצאות, רק שהפעם הוא כבר קושר בינו לבין מה שהוא מכנה "הידע המושלם". ומהו אותו "ידע מושלם" לשיטתו של קרישנה? ז
הו הידע החושף בפני האדם את העולם השוכן מעבר להגדרות הדואליות של הצלחה וכישלון, טוב ורע, עולם בו נפש האדם שבעת התהפוכות יכולה למצוא שלווה אמיתית. על פי קרישנה, אם אכן נבין כי שלוות הנפש שלנו אינה פועל יוצא של תוצאות מעשינו, אלא תנאי מוקדם להן, נצליח למצוא את תחושת האושר היחידה שלעולם לא תחלוף או תעלם.
קרישנה ממשיך בשיחתו עם אר'גונה ובפרק שלוש, סעיף תשעה-עשרה, אומר לו: "על האדם לפעול איפוא, מתוך חובה, מבלי להתקשר לפירות עבודתו. כי פעולה ללא התקשרות מובילה לעליון." פעם נוספת, קרישנה ממליץ לאר'גונה לא להיקשר לתוצאות מעשיו מכיוון שבכך יזכה להגיע "לעליון", כלומר לאותו עולם נסתר השוכן צעד אחד בלבד מעבר לעולם הנגלה ואשר נחשף רק בפני אלה החכמים מספיק לראות. ואולם, התודעה של מרבית בני האדם מלאה בכל כך הרבה תשוקות, עד שהם אף פעם אינם מצליחים לראות את מה שמסתתר להם ממש מתחת לאף. קרישנה, כאמור, מזהיר את אר'גונה מכך, וממליץ לו ללכת בדרך חוסר ההאחזות.
לבסוף, בסעיף עשרים וחמש בפרק שלוש, אומר קרישנה לאר'גונה: "כשם שהבורים מבצעים חובותיהם מתוך התקשרות לתוצאות, פועל גם המלומד – אלא שמבלי להתקשר – כדי להוביל את האנשים אל דרך הישר." זהו סעיף מעניין במיוחד, מכיוון שבו מציין קרישנה כי אף שכלפי חוץ פעולותיו של המלומד עשויות להיות דומות לפעולותיהם של הבורים, הרי שלא רק שהוא לא נקשר לתוצאות פעולותיו, אלא שהמוטיבציה המנחה אותו, המוטיבציה הרוחנית שנועדה "להוביל את האנשים אל דרך הישר", שונה לחלוטין. כך, האדם "המלומד" לא פועל למען רווחתו האישית, ואינו מבקש להשיג דבר לעצמו, אלא לחלוק את תובנותיו עם שאר בני האדם על מנת לרומם אותם אל מעל למישורי החומר הצחיחים ואל עבר אגמי השפע הרוחניים.
***
כפי שניתן לראות, על פי קרישנה חוסר ההיקשרות לתוצאות היא אחת מתכונות האופי החשובות ביותר שהצועד הרוחני יכול לנכס לעצמו, אולם אנו לא צריכים להגדיר את עצמנו כצועדים רוחנים על מנת להפיק תועלת מתובנת חוסר ההיקשרות. למעשה, אם רק נלמד כיצד להתמקד באיכויות שאנו מכניסים לתוך תהליכי חיינו – כתחליף למצב הקיים בו אנו נוטים להתמקד בתוצאות – איכות חיינו צפויה להשתפר בכל המובנים. ואמנם, אם נשאל כל שף המכבד את עצמו הוא יאמר לנו שהמשתנה המשפיעה יותר מכל על איכות הארוחה הוא איכות חומרי הגלם המשמשים להכנתה. באופן דומה, כאשר אנו מבססים את חיינו הנפשיים על חומרי גלם איכותיים כגון כנות, חמלה, אהבה, נדיבות ושלווה, אנו לא צריכים לדאוג בקשר לתוצאות מעשינו – לא רק מכיוון שבמרבית המקרים השימוש בחומרי גלם איכותיים מבטיח קבלת תוצאות איכותיות, אלא בעיקר מכיוון שלפתע חשיבותן של התוצאות נהפכת שולית. זאת, אם כן, הסיבה שאני לא מודאג בנוגע לגורל הספר שלי. אני הרי יודע שעשיתי כמיטב יכולתי להכניס לתוכו את כל חומרי הגלם האיכותיים ביותר, ושהשקעתי כל מאמץ אפשרי על מנת להפוך אותו לספר הרוחני הטוב ביותר שיכולתי לכתוב. מכאן והלאה לא נותר לי אלא לשחרר. "
להצצה בספר
שיר השרירים 