מי מתעמל? או, למה לא כולם מתעמלים?

כולנו (בסביבה) יודעים שאין כמו ההתעמלות לקידום בריאותנו, יצירתיותנו, מצב רוחנו הטוב ואפילו יופינו…ובכל זאת רובנו (כ- 70% בארה"ב) בוחרים שלא לזוז. מחקר שהתפרסם בעיתון Annals of Behavioral Medicine בחן את התופעה. נראה שמה שמוביל את הפרט להתחיל להתעמל, לא בהכרח מספיק לעזור לפרט להתמיד בפעילות הגופנית.
במחקר עקבו החוקרים אחרי ההתנהלות של יותר ממאתים משתתפים שבחרו להשתתף בפרויקט של קידום פעילות גופנית וקודם לכן לא עשו התעמלות (או עשו פחות מ-150 דקות פעילות גופנית בשבוע).
אחרי 6 חודשים ואחרי שנה נתבקשו המשתתפים למלא שאלונים שבחנו 12 משתנים פסיכולוגיים וגופניים שכללו: מידת הפעילות הגופנית, תחושת היעילות וההצלחה, תוצאות הצפייה מההתעמלות, מידת ההנאה מתנועה, תהליכי שינוי, תמיכת חברים ומשפחה בפעילות הגופנית, נוחות ההגעה למרכז הספורט ומיכשור תומך התעמלות בבית ובשכונה.
בניתוח הנתונים הפסיכולוגיים ניסו החוקרים לראות איך אחרי 6 חודשים ניתן להעריך את הסיכוי לפעילות הגופנית אחרי שנה.
הנתון הפסיכולוגי הבולט ביותר שהראה סיכוי טוב לפעילות הגופנית אחרי שנה היה תחושת היעילות וההצלחה. גם תחושת הנאה, מידת הצפייה וכושר החלטה היו קשורים עם סיכוי טוב להמשך הפעילות הגופנית אחרי שנה.
זמינות מיקום ומיכשור להתעמלות הגבירו את הסיכוי להתחלת ההתעמלות אבל לא את הסיכוי להתמדה בה.

נראה שמי שממשיך להתעמל, אחרי שהתחיל מסיבה זו או אחרת, פשוט נהנה מהפעילות וגם מתוצאותיה. אז הנה עיצה – כדאי להתחיל מספר פעילויות גופניות כדי למצוא פעילות מהנה… אני, ליתר ביטחון 🙂 הולכת להתעמל יחד עם חברתי הטובה ומשלבת בפעילות גם קפה מהביל…

הכח ניכר בפנים

האם ידעתם שמספיק להתבונן בפני הגבר כדי להעריך את חוזקו? פעם זה היה חיוני שכן בימי אבות אבותינו, טעות בהערכת כח האויב היתה יכולה להוביל לתבוסה ובאופן פוטנציאלי אף למוות. כיום קבוצת חוקרים מסנטה ברברה מצאה שיש במוחנו מנגנון המעריך את כושר הלחימה של האחר על פי מבנה גופו העליון וגם על פי מבנה הפנים, המימצאים פורסמו ב-Proceedings of the Royal Society באוקטובר 2008. 
ברור שכוחו של האדם היה חשוב במאבקיו, אך המעניין הוא שכוחו ניכר היה גם בפניו. המחקר כלל 4 חלקים שבהם נתבקשו הנשאלים להעריך (דירוג בין 1-7) את חוזק הדמויות על פי תמונות של מבנה גופם, מבנה פניהם או שניהם. אצל חלק מהניבדקים, שהיו להם תוצאות בפועל של הרמת משקולות, נמצאה קורלציה מדויקת עם הערכת הנשאלים. בחלק אחר של המחקר נמצא כי התוצאות היו מעבר לחדרי הכושר, גברים כנשים הצליחו להעריך כח של דמויות מהקמפוס כמו גם את הכח של דמויות רועים או חקלאים מארצות אחרות.
מהמימצאים נראה כי כח הגוף העליון הוא הקובע בהחלטות מלחמה או שלום במיפגש עם זרים… אצל הגברים אמצעי הערכה כזה היה מוביל לקביעת יחסי הגומלין עם הגברים הזרים ואילו אצל הנשים היתה ההערכה משמשת להחלטה לגבי יכולתו של הזכר להגן על הנקבה וצאצאיה.
מענין שלא לגברים ולא לנשים יכולת הערכה לגבי כוחן של נשים. זה די צפוי שכן אלימות אינה שייכת לתחומן.
אז מה בפנים מציין את כח הגוף העליון? החוקרים מציעים שאלה הם קמט מצח כבד והלסת העבה הנובעים מרמות טסטוסטרון מוגברות שמכשירות את כח הלוחמה של הגבר.
התבוננות בפנים מועדפת על פני התבוננות בגוף שכן היא משלבת גם את רמות החוזק הבסיסיות אבל גם את הרגש הספציפי במיפגש….כעס? חדווה?

איך נדע לאכול בריא? או ניקוד חדש למזון – NuVal

אחרי שהמון שנים ניסו להסביר לנו על ערכו של המזון לבריאותנו על פי מספר הקלוריות שבו או על פי הרכב הפחמימות והשומנים או החלבונים, פותחה גישה חדשה.
ד"ר דוד כץ ומדענים בארה"ב הציעו לתייג את המזון על פי תרומתו לבריאות ולא על פי הרכבו The NuVal Nutritional Scoring System. המזונות והמשקאות הבריאים ביותר מתוייגים כ- 100; כמו למשל, בפירות – האוכמניות או בירקות – הברוקולי. ואילו משקאות מוגזים עם סוכר מתוייגים כמובן נמוך ביותר. לאכול בריא פירושו לאכול יותר מזונות המתוייגים גבוה ולהימנע ממזונות המתוייגים נמוך. ערך המזון אינו מצטבר, דהיינו 3 מזונות עם ערך 30 כמובן לא שוים למזון אחד עם ערך 90. כדאי לזכור, מטרת ההערכה היא לא לצבור בתזונה סה"כ יותר נקודות אלא להתמקד בבחירת מזונות עם ניקוד גבוה, דהיינו התורמים לבריאותנו.
המדע שמאחורי הגישה לוקח בחשבון את מרכיבי המזון "התורמים" לבריאות (כמו ויטמינים, סיבים או ברזל), מחלק בניקוד "המזיקים" (כמו כולסטרול, סוכר או ח' שומן טרנס) ומכפיל ב- 100 כדי לקבל את הניקוד הסופי.
הניקוד המוצע החדש אמור להחליף את ההמלצות והחישובים לצריכה יומית שהוצעו לנו על ידי רשויות כמו ה- FSA באנגליה או משרד הבריאות שלנו.
בינתיים הגישה החדשה של NuVal עדיין לא מושלמת, יש נקודות שקשה להעריך כמו איזה לחם יותר בריא בין מיגוון לחמים מוצע ולא נותר לנו אלא לעשות גם הערכות אישיות ופרטיות.

ובכל מקרה אל תשכחו – לפחות 5 מנות פירות וירקות כל יום, הוא כלל שנשאר מחייב.

על חלב שנשפך או איך רזיתי 10 ק"ג…

בחודשים האחרונים הפסקתי לאכול מוצרי חלב, מכמה סיבות שאפרט בהמשך…אחת מהן היתה רמת סוכר גבוהה שאיימה על בריאותי והפחד, שתמיד מאיץ אצלי דרכי בריאות, התווסף לשאר הסיבות…
התוצאה היתה שהתחזקתי בצורה יוצאת דופן, רמות הסוכר שלי בבוקר התאזנו תוך 3 ימים ולהפתעתי גם התחלתי לרזות בלי לשים לב בכלל…עד כה – 10 ק"ג…
זה כל כך הדהים אותי, הרי אני אוכלת נכון ועושה התעמלות בקפדנות כבר הרבה זמן… התחלתי להרהר… מה הוביל את השינוי? נראה לי שזה שינוי שהתפתח בכמה רמות כשמסקנתו – הסרת דאגת גוף בסיסית מובילה הרזייה. ייתכן שהחלב, מסיבות שונות כמו חסר בלקטז (נכון!!! בדקתי עכשו, חודש אחרי כתיבת הבלוג, ונמצאתי מאד חסרת לקטז) העיק על בריאות הגוף…גוף מודאג "שומר" על משאביו וכך ההרזייה מתעכבת גם בתנאים נכונים של תזונה וספורט. כן אני יודעת שכבר אמרתי את זה, אבל זה מרגש אותי לפגוש את זה מחדש ובטח לראות שבלי לשים לב רזיתי 10 ק"ג. 
מעניין אם שמנים רגישים יותר לחלב מאשר הלא-שמנים, לאחרונה נמצא שכל מצב הדלקתיות מוגבר אצל שמנים. אחת הבעיות של חלב ובשר היא הדלקתיות שהם משרים והקשר שלה גם להתפתחות סרטן. ואכן בדיוק התפרסם מחקר מצרפת שהראה שיש הבדל בשינויי משקל ומבנה הגוף ביחס לצריכת חלב ויוגורט בין שמנים ללא שמנים ובין גברים ונשים.
בסיכום של השנתיים האחרונות אפשר להגיד שעם פחות או יותר אותה תזונה ואותה פעילות גופנית ההבדל בין עם חלב או בלי חלב היה דרמטי אצלי (ראו גרף נתונים למטה). ללא חלב קצב ההרזייה אצלי הוא בערך פי 4 יותר גבוה מקצב ההרזייה עם חלב. המשמעות הכללית של זה היא שאם יש בתזונתנו משהוא שמעיק (כמו החלב אבל בטח יש חומרים נוספים שיכולים להעיק כמו תוצרי ה- DDT או כמו tributyltin שנמצאו להיות קשורים עם השמנה), הגוף ה"מודאג" מעכב את ההרזייה, כאילו "נלפת" בשומן… למשל, הייתי בוחנת אם במצבי מועקה כאלה רמת המיוסטטין בשרירים עולה… לאחרונה הציעו שהחלב מעיק בגלל מוטציות מסוימות של הפרות העכשוויות…
מעניין שהרפואה הסינית מציעה למבוגרים לא להשתמש בחלב שכן הוא מגביר לחות/ליחה ומוציא את הגוף מאיזון. 
רב הרשימות שאני מעלה כאן מתמקדות ברעיונות הקשורים בתנועה ובהשמנה שהם מהנושאים המובילים של חיי… ובאות להראות שדווקא גישה סובייקטיבית (למה אני עצמי שמנה?) יכולה להוביל מחקר מעניין. ראו למשל את הרשימה האחרונה על אינטגרציה בין תקשורת בין-תאית ובין השמנה, השופכת אור חדש על חיוניותם של הירקות ושהובילה אותי גם להנות בכנס הבינלאומי על ניטריק אוקסיד שנערך בברגנץ.
היות ואינטגרציה היא מילת המפתח של תרבותי, אני בוחרת להתבונן על מהלכי החיים מזויות שונות ומגוונות, כמו למשל לבחון את איזון חמשת האלמנטים על פי התפיסה הסינית. הרשימה הזאת באה להמחיש איך שינוי אמיתי נובע מגיוס כוחות אינטגרטיבי ולא בהכרח מהתקפה חזקה על נקודת חסימה בולטת (זה לקח לי הרבה שנים להבין).
אז הנה חלק מהמהלכים שהתרחשו בחודשים האחרונים (מצוינים בכוכבית), אני לא מנסה לטעון שאחד הוביל לאחר, אלא יותר שביחד קל יותר להוביל שינוי.
* כשמלאתי את שאלון חמשת האלמנטים ראיתי שחסר לאיזון "מתכת", זה אלמנט המייצג שני אספקטים חשובים, סדר והוצאה לפועל של תהליך. בדיוק אז התקלקלו שתי דלתות בפינת האוכל אצלי וחשבתי שזה יהיה רעיון נחמד להחליף אותן בדלתות מתכת (הן היו דלתות עץ קודם …"עץ" הוא אלמנט חוסם מתכת ומייצג לעומתו בעיקר התחלות). הרעיון הוא פשוט, נוכחות של מתכת בסביבה מביאה להגברת האספקט מכיוון שגם בלי לשים לב אנחנו מודעים לו בגלל שהוא שם.
* מיום שנולדתי ועד לפני כמה חודשים היה החלב מרכיב מרכזי בתזונתי. את הבוקר הייתי מתחילה עם יוגורט ובמהלך היום הייתי שותה קפה עם הרבה חלב מוקצף ולא מחמיצה לאכול המון גבינת קוטג' (3%) בכל הזדמנות. למרות שכמו כולכם גם אני שמעתי על המלצות ההיזהרות מחלב שיכול להביא לנו נזקים ואף כתבתי על זה בלוג מקיף עם מחקרים המצביעים על יתרונותיו וחסרונותיו, לא האמנתי שחלב גורם לי איזשהוא נזק… יש לי חברה שבחנה את תזונתי והסבירה לי כבר מזה זמן שלמרות שאני אוכלת מזון בריא (הרבה סלטים, טונה וגם שקדים) הרי שהחלב לא מתאים לי… החלטתי סוף סוף לבחון את העניין והפסקתי לאכול מוצרי חלב…למי שדואג לסידן כדאי להציץ למאמרו של ד"ר ברק (שגם הפנה את תשומת ליבי לשכיחות הגבוהה של רגישות לחלב בקרב היהודים) וגם לסיכום הרצאתו של ד"ר דני קרת. דני קרת גם הפנה אותי למאמרו של ביורק משבדיה שהראה שלמרות ערכם הגליצמי הנמוך של מוצרי חלב הם מגבירים משמעותית את תגובת האינסולין. מצאו גם קורלציה בין אכילת גבינות וגבינות קוטג' ובין הסיכוי לפתח סוכרת 2. ראו גם את סקירתו של אורי מאיר-צזיק.

למה עשיתי את זה עכשו? זאת שאלה מעניינת וכל הנקודות שהבאתי בוודאי יתנו לכם רמזים על למה עכשו… הנה עוד 2 נקודות…
* השתתפתי בקורס חכם על יחסינו אל עצמנו שכללו גם את יחסי הורינו ו"ניזכרתי" שבעצם אמא שלי נורא אוהבת אותי שלא לדבר על כמה אני אוהבת אותה… האם זה עזר לי סוף סוף לוותר על חלב שמייצג את הקשר הראשוני שלנו עם האם? מעניין שאכן מצאו קשר בין הנקה ובין תחושת שובע שמפתח הילד הגדל.
* התגלתה אצלי בארון האוכל מתקפת עש כל כך נוראית שלא עזר למגרה שום ניקוי או סדר שעשיתי…זוכרים את "המתכת"? בסוף זרקתי פשוט את כל מה שהיה בארון הזה…הכל…והתחלתי מחזור חדש של מזון מאופסן במיכלי זכוכית מקסימים… האם זה עזר לי לוותר על מוצרי החלב שהיוו חלק כ"כ מרכזי בתזונתי?
אני לא רוצה להלאות אתכם בעוד נקודות כאלה כמו קונצרט אופרה ששמעתי או פגישה עם מי שלא שמעתי ממנו 15 שנים… רק להזכיר לכם שכדאי לפעמים לתת אופציה לדברים שיקרו…

עברו עוד כמה חודשים והנה מצורף גרף ההרזיה שלי (ירידה בעודף הק"ג/חודש), ראו את ההבדל בקצב ההרזיה אחרי הפסקת צריכת חלב ומוצריו…

החיידק הכי בודד בעולם נתגלה במכרות הזהב באפריקה

החיידק שחי לבדו, אינו זקוק לחמצן וגם לא לאור. הוא נשען על מים, גפרית ומימן להשגת אנרגיה והוא כונה בשם Desulforudis audaxviator – הנוסע הנועז. בגלל שהוא מסתדר בלי חמצן ובלי אור הוא יכול להיות תשובה לשאלה האם יש חיים בכוכבים אחרים ששם אכן אין הרבה חמצן והחיים ישענו על מקורות אנרגיה חילופיים. החיידק נתגלה במכרות זהב קרוב ליוהנסבורג, בעומק של 2.8 ק"מ מתחת לפני האדמה, בחושך, בטמפרטורה גבוהה של 60 מעלות צלסיוס ובבידוד מוחלט. זה פעם ראשונה שנמצאו חיים מבודדים שאינם קשורים לאחרים וגם מכאן האנלוגיה לפוטנציאל היווצרות חיים בכוכבים אחרים. אנחנו מקווים שלא בכדי שלחנו מסר לחלל לברר האם יש שם מישהוא. ובתחום אחר, מעניין האם נוכל אולי ללמוד מהחיידק הזה דרכים עקרוניות להתמודדות עם המשבר הכלכלי הנוכחי?
השם שניתן לחיידק – הנוסע הנועז, נלקח מספרו של ז'ול וורן "המסע אל בטן האדמה".

הנובל המשעשע – Ig Nobel Prize 2008

זוכי ה-Ig Nobel, הנובל "המשעשע" של 2008 הוכרזו, הנה 5 מהם ממדעי החיים:
בפרס הרפואה זכה דן אריאלי שהראה בין השאר שתרופה מזויפת עם מחיר גבוה "מבריאה" יותר מאותה תרופה מזויפת אם מחירה הוא נמוך.
JAMA. 2008 Mar 5;299(9):1016-7
 
בפרס התזונה זכו זמפיני וספנס שהשפיעו אלקטרונית על צליל האכילה של הצ'יפס כך שהאוכל את הצ'יפס יהיה בטוח שהצ'יפס שלו יותר פריך וטרי מאשר הוא באמת.
Journal of Sensory Studies, 2004, 19, 347-63

בפרס הביולוגיה זכו חוקרים מצרפת שהראו כי פרעושים החיים על כלבים קופצים גבוה יותר מפרעושים החיים על חתולים.
Veterinary Parasitology, 2001, 92(3), 239-41
 
בפרס המדע הקוגניטיבי זכו חוקרים מיפן שהראו כי גם ריריות (slime molds) יכולות מצוא את דרכן במבוך.
Nature. 2000 Sep 28;407(6803):470

בפרס הכימיה זכו חוקרים מבוסטון שהראו כי דיאט קוקה קולה הורגת תאי זרע… יחד עם חוקרים מטאיוואן שהראו שקולה לא מזיקה לתאי הזרע.
N Engl J Med. 1985 Nov 21;313(21):1351
Hum Toxicol. 1987 Sep;6(5):395-6

לפעמים אני תוהה…
הנה תזכורת על חלק מהפרסים משנה שעברה…

כשמתעמלים מחליפים הילוך אנרגיה גם במח (על לקטאט)

אנרגיה אלטרנטיבית היא ה"צעקה" האחרונה בחדשות התקשורת אבל בשביל המח שלנו זוהי מזמן חדשה ישנה. בעיתון FASEB האחרון פרסמו חוקרים מדנמרק והולנד מימצאים שהראו כי כמו השרירים, גם המח שלנו "עובד" יותר קשה בזמן התעמלות. ועוד, הם הראו שסוכר הדלק במצב כזה במח הוא הלקטאט ולא הגלוקוז. מימצאים אלה מסבירים יפה לא רק איך המח נשאר פעיל בזמן שצרכי הגוף לאנרגיה ולחמצן הם כ"כ גדולים, אלא עוד מוסיפים ומראים איך המח "מחליף הילוך" ויכול להגביר את פעילותו. זה כמובן יפתח ערוץ מחקר מח חדש להבנת תפקידו המעניין של הלקטאט בפעילות המערכת העיצבית.
משהבנו שהמח יכול "לרוץ" על לקטאט, זה בעצם כל כך הגיוני…תחשבו מה היה קורה לחיה שבורחת מטורף ומאבדת את יכולת החשיבה שלה בגלל מחסור בגלוקוז שנגמר עם הריצה…
 רמות הלקטאט אכן מעידות על רמת הכושר ועכשו פותח מכשיר פשוט למדידתו.

במחקר הזה בחנו החוקרים את רמות הסוכרים בדם הנע אל המח וממנו, אצל מתנדבים שהשתתפו בתרגילים מפרכים. מה שנמצא הוא כי רמות הלקטאט שהגיעו אל המח היו הרבה יותר גבוהות מהרמות שהיו בזרם הדם שעזב את המח. המח שניצל את הלקטאט אכן השאיר את הגלוקוז לשרירים הפעילים לעבודתם הקשה. 
FASEB J. 2008 22: 3443-3449

ועוד מחקר המראה כי כושר קשור עם זכרון מרחבי…

ובטח אתם זוכרים את הרשימה על זזים ומחדשים את תאי המח.
ועכשו עוד מצאו כי אי.קיו גבוה יותר קשור עם שיעור תמותה נמוך יותר…האם זה קשור?