דגנים מלאים, סובין, נבטים, אינדקס גליקמי ופחות סוכרת

תמיד התענייננו אם זה באמת יותר בריא לאכול דגנים מלאים ולהרבות בסובין…כאן מחקר מקיף המראה על קשר בין פחות (-20%) סיכוי לסוכרת ובין תזונה עתירת סובין וקליפות הדגנים:
PLoS Med, 2007, 4(8): e261
עוד מחקר… בארה"ב, עם יותר מ- 60000 נשים ממוצא סיני, המראה שתזונה עתירת פחמימות עם ערך גליקמי גבוה בייחוד אורז לבן, קשורה עם סיכוי מוגברת לסוכרת.
Arch Intern Med. 2007 Nov 26;167(21):2310-6

וגם… על דיאטה עתירת דגנים מלאים ופחות מחלות כרוניות כמו סוכרת או מחלות לב.

Am J Clin Nutr. 2008 Jan;87(1):79-90

וקצת על ערך גליקמי…ועל הבעייתיות שבהתנהלות על פיו… אני הייתי אומרת שזה המקום לשים לב שמערך האוכל הכולל הוא חיוני ולא רק הערך הגליקמי כי אם הוא מגיע מפרי או מממתק, גופנו יתייחס אליו אחרת בשני המיקרים, למרות שהערך הגליקמי יכול להיות זהה. ראו למשל את המחקרים על הדבש שהוא לא מזיק כמו אותו ריכוז של סוכר לבן. ואולי חשוב יותר להתייחס לערך "פריקטמי" (אני המצאתי את המונח שיתייחס לפרוקטוז) שכן הפרוקטוז מזיק להשמנה וגם לסוכרת (בניגוד למה שחשבו פעם) יותר מגלוקוז.

 ועוד על תכנון ארוחות וערך גליקמי.
סקר קוקריין Cochrane כן מראה שלשמנים תזונה עם אינדקס גליקמי נמוך מזרזת את ההרזייה.

 Database Syst Rev. 2007 Jul 18;(3):CD005105

אבל, תזונה על פי האינדקס הגליקמי לא ממש משנה לסוכרת.

ועוד שני מחקרים המצביעים על הבעייתיות של הקשר בין הערך הגליקמי של התזונה ובין השמירה על בריאות הסוכרתי.
Am J Clin Nutr 2008;87 3-4

Am J Clin Nutr 2008;87 1-2
והנה עוד מחקר מיני רבים המראה כי לערך הגליקמי של המזון פנים רבות.

ומעניין, מחקר המראה כי ארוחת בוקר עם ערך גליקמי נמוך גורמת לאכילת יתר של הילדים במהלך היום, אז כדאי להרהר האם חשיבות הערך הגליקמי קשורה בשעון הביולוגי?

תא השומן אינו תמים, או למה זה לא פשוט לרזות…

רובנו העוסקים בבעיית ההשמנה מתמקדים ביחס שבין הוצאת האנרגיה והכנסת האנרגיה לגוף ומתייחסים אל תאי השומן כמחסן האוגר את העודפים. גם אני, המודעת כבר מזמן למניפולציות של רקמת השומן בחרתי לקרוא לבלוג הזה – "שיר השרירים" ולא למשל "הדרכים העקלקלות של השומן לאבטחת מאגריו" או "שומן שנאגר כבר לא יוחזר" …
אני אנסה להביא כמה היבטים להשלכות של השומן הנאגר על מדיניות גופנו…היבטים שהופכים את הרצון לרזות לקשה שבעתיים. או ליתר דיוק היבטים שמסבירים למה רב המרזים משמינים את מה שהם רזו. אתם בוודאי כבר מבינים שתאי השומן אינם רק "מחסן" אלא הם מפעילים מיגוון מערכות מטבוליות והאינטרסים שלהם לא בהכרח זהים לאינטרסים של רקמות אחרות.
זה העלה בי מחשבות שאולי במקור, לא כל התאים שלנו הגיעו ממקור אחד ואולי בכלל, בעלי חיים הם תולדה של מיקבצי תאים שונים שהחליטו לשתף פעולה תוך שמירת האינטרסים הספציפיים. זה לא רעיון כל כך אבסורדי, עם חיידקים קדומים הרי עשינו שת"פ כזה לפיתוח התא האאוקריוטי. בזמננו, בתקופת שפע אולי מתחילים לצוץ האינטרסים המנוגדים…שווה התבוננות.
מעניין איך מספר תאי השומן נקבע סופית בילדות והשמנה מבטאית עלייה רק בנפח התאים אך כמעט לא במספרם. עוד מעניין שאגירת טיפות השומן בתאים היא תולדה של תהליך אבולוציוני השמור מתאי השמרים ועד לאנשים…

אז איך מנהלים תאי השומן את חיינו? הנה למשל דוגמה המתייחסת למימצאים חדשים המראים את השפעת מבנה התא שאגר שומן על העמידות לאינסולין שהיא אחת הבעיות הרפואיות הקשות המלוות את ההשמנה. חוקרים מבוסטון מצאו כי הרשת הפנימית (ER) של תאי השומן האוגרים את השומן נמצאית בלחץ כשיש יותר מדי שומן בתא. במצב לחץ שכזה מופעלים מהלכים המובילים להגברת התהליכים הדלקתיים כמו גם משתבש מטבוליזם האינסולין וכשעולה העמידות לו עולה גם רמת הסוכר בדם.
Journal of Lipid Research, 2007, 48, 1905-1914
ביטוי גנים רבים של עכבר שהיה שמן נשאר גם לאחר שהעכבר רזה ויכול לפיכך להוביל את ההשמנה מחדש.
J. Nutr. 2008;138 1033-1038
להשפעות מאגרי השומן על האינסולין יש עוד מימדים, הנה מחקר חדש בתחום… וגם,. עכברים מוטנטים עם רמות אדיפונקטין גבוהות יכולים להיות שמנים מאד morbidly obese ויחד עם זה ללא סוכרת ועם פעילות אינסולין נורמלית. זה אכן מסביר למה לא כל השמנים הם גם יותר חולים.
לא כל השומנים זהים, למשל השומן שמתחת לעור באיזור הירכיים משפר רגישות לאינסולין בעוד שהשומן באיזור הבטן מגביר את הסיכוי לסוכרת.

דוגמה אחרת מתיחסת לתהליכים הקרויים CATCH UP – אלה מתייחסים למהלכים של תאי שומן ש"איבדו" את השומן שהיה אגור בהם (למשל אחרי דיאטה דלת קלוריות) או למצבי חוסר תזונה כמו אצל פגים. במצבים כאלה מופעל מיקבץ תהליכים המנתבים את הגוף להחזיר לעצמו את השומן החסר… למשל, הם יעכבו פעילות שרירים, או יפחיתו את ה- thermogenesis וזאת כדי לא לבזבז אנרגיה, כל עוד לא נבנה מאגר השומן הרצוי לתאי השומן. גם adaptive thermogenesis הוא בהחלט תיאור של מטבוליזם שיבטיח חוסר הרזייה. ועוד…תאי השומן יודעים לשלוח סיגנל ללבלב לעודד הפרשת אינסולין לקדם ניצול גלוקוז.
וגם על מניעת חימצון שומנים מהמזון ועל התרבות תאי שומן בהשמנה שאחרי הרזייה.
ואנחנו המאמינים שהכל בידינו, מוצאים את עצמנו לפתע, אחרי תקופת דיאטה, בלי כח לזוז…ותוך זמן קצר ובלי להבין איך זה קרה לנו, אנחנו גם משמינים חזרה את כל המשקל שאיבדנו בזמן הדיאטה. ראו את הסיפור של בטינה פקר "אחי הגדול". מכאן לא קשה להבין למה תוכניות כמו "לרדת בגדול" יגרמו להרבה צרות בריאות למשתתפים.
גם הרזייה שליוותה פעילות גופנית, לא תחזיק מעמד אם הפעילות הגופנית תיפסק ותחזור, דהיינו, הגוף כאילו מתייעל (כמו שאמרתי, אני חושבת שזאת מניפולציה של תאי השומן שאולצו כבר פעם אחת לוותר על המאגר שלהם). משמעות העניין היא שאם בהתחלה, שעה כושר ביום הובילה למשקל נמוך מסוים, אחרי הפסקה וחזרה, השעה ביום כבר לא תספיק לשמור על המשקל הנמוך שהיה.
Med Sci Sports Exerc. 2008 Feb;40(2):296-302
Med Sci Sports Exerc. 2007 Oct;39(10):1832-6
אם לא לוקחים בחשבון את תהל
יכי ה- CATCH UP הרזיה נידונה לכישלון, או אולי כדאי להמליץ לא לעשות שום צעד להרזיה אם לא מתכוונים להמשיך לעשות אותו תמיד. אם לדוגמה, אתם מוכנים להשקיע בפעילות גופנית שעה כל יום, איזה יופי אבל אם אתם מתכוונים לעשות את זה רק החודש ואחר כך להפסיק עדיף לא להתחיל בכלל… כשבניתי את מודל "הסר דאגה מגופך", עיקרו היה להסיט את דאגת תאי השומן ממצב החסר המלווה את ההרזיה ולמנוע את הפעלת מיגוון תהליכי ה- CATCH UP. בין הקוים המנחים שהצעתי – התעקשות על פעילות גופנית יומית שאינה מושפעת ממצב רוח או ממצב הסביבה…הנה למשל ללכת על מה שאוהבים לעשות אולי התעמלות מרכז עם כדור כושר או אולי כדורגל?

אין ספק שניהול דיאלוג מתוחכם עם תאי השומן הוא חיוני לאבטחת הרזיה…הצעות נוספות יתקבלו בברכה.

כדאי שלא לשכוח שגם רקמות אחרות משחקות תפקיד במערכי המטבוליזם שלנו, כמו למשל רקמת העצם שאינה פסיבית כמו שהיא נראית…וכמובן גם מהלכי הנפש שלנו…כך שהסיפור לא פשוט…

למתעניינים עוד מחקרים על תהליכי CATCH UP
Thrifty energy metabolism in catch-up growth trajectories to insulin and leptin resistance
Best Pract Res Clin Endocrinol Metab. 2008 Feb;22(1):155-71
Thrifty metabolism that favors fat storage after caloric restriction: a role for skeletal muscle phosphatidylinositol-3-kinase activity and AMP-activated protein kinase
FASEB J. 2008 Mar;22(3):774-85

העולם האמיתי (מזה?) הוא לא בהכרח כמו שאנחנו רואים או חווים

לפעמים, ההסתכלות על העולם כמדענית מפחיתה מהמסתורין עתיר האפשרויות שלו, כך שתמיד אני שמחה לראות שלא תמיד כל מה שאנחנו רואים הוא אכן כך, זוכרים את המטריקס?…
אני בוודאי לא המדענית היחידה המתעניינת בשאלות כאלה שכן המחקרים הבאים פורסמו בשני עיתוני המדע המובילים בעולם נייטשור וסיינס.
חוקרים מאוניברסיטת וונדרבליט בחנו את אפקט Craik-O’Brien-Cornsweet illusion והראו כי אנחנו נשלים מידע על פי חלקי מידע גם כשהדבר מוביל לטעות אופטית (ראו איור). נראה שאנחנו לא אוהבים שלא להיות בטוחים ולכן נגיע להחלטה גם על סמך מידע שאנחנו הימצאנו וללא קשר למציאות. הערה כזאת בטח מעלה על שפתותיכם חיוך וכמובן תוכלו להשתמש בה להפריך טענות של אחרים שאינן מקובלות עליכם…
ייתכן גם שזה נובע משיקולים אחרים, אולי פיתחנו מלכתחילה, בניהול המידע המוחי, קיצורי דרך להסקת מסקנות מהירה, ומראש העדפנו לפעמים לטעות במקום להשקיע כל הזמן, המון אנרגיה/זמן בעיבוד מפורט של מידע מיותר. ימים יגידו…ראו בכתבה של מגזין DISCOVER על עשרת התעלומות של מוחנו.
Nat Neurosci. 2007 Aug 19
שני המחקרים הנוספים, שפורסמו בסיינס, בטח יקוממו את אלה מאיתנו שחוו חוויות חוץ גופיות (ההערכה היא שכ-10% מהאנשים מדווחים על חוויה חוץ גופית). שני צוותי המחקר בשוויץ ובלונדון השתמשו במשקפי ראייה שהקרינו לניבדקים מציאות וירטואלית. הניבדקים ראו את עצמם, דרך המשקפיים, כאילו במקום אחר וכשנגעו בהם פיסית הם חוו את עצמם מחוץ למיקומם. אנחנו חושבים שאנחנו נמצאים במקום שהראייה שלנו מכוונת אליו, דהיינו לתחושת הראייה אפקט דרמטי יותר במיקומנו מאשר לחווית המיקום בפועל.
Science, 2007, 317 (5841), 1096
Science, 2007, 317 (5841), 1048

אבל לא באמת צריך לדאוג, גם אם המדענים מצליחים לחקות חוויה חוץ גופית זה לא באמת מונע מאיתנו לחוות אותה באמת… 
הנה גם רשימתו העכשווית של תומר פרסיקו "אין אני", הכוללת עשרות תגובות…על עבודתו הנ"ל של פרופ' תומס מטצינגר.

פעילות גופנית מהנה כמו כדורגל, מיטיבה עימנו יותר מפעילות מונוטונית כמו למשל ריצה…

קבוצת חוקרים מאוניברסיטת קופנהגן בחנה במשך 3 חודשים שתי דרכי פעילות גופנית, ריצה ומשחק כדורגל. בשתי הקבוצות היו כ- 15 משתתפים בני 20-40 שנה שלא היו מיומנים בכדורגל. כולם פעלו 3 פעמים בשבוע כשעה בכל פעם.
בריאות המשחקים כדורגל, השתפרה בחודש הראשון באופן בולט יותר מאשר אצל הרצים ויתרה מזאת, בחודשיים הנוספים שיפור הבריאות ניכר רק אצל משחקי הכדורגל.
בסיכום התוצאות נראה כי המשחקים כדורגל איבדו 3.5 ק"ג שומן ובנו 2 ק"ג של רקמת שריר ואילו הרצים איבדו 2 ק"ג רקמת שומן אבל לא העלו כלל רקמת שריר. בשתי הקבוצות ניכר שיפור בשיווי משקל, ברגישות לאינסולין ובירידה בלחץ דם.
 
כשנשאלו המשתתפים אם האימונים היו קשים להם, השיבו הרצים שכן ואילו משחקי הכדורגל אמרו שממש לא…
להסבר התוצאות הועלו שתי השערות, האחת יחסי הגומלין הקבוצתיים שתרמו לבריאות והאחרת, שבמשחק הכודרגל התנועה אינה מונוטונית כמו בריצה. אכן, בהרבה אימונים נראה שיפור נוסף עם שבירת מומנט האחידות… 
נראה שלא בכדי ראוי לשבח ד"ר אילן קיציס, שהקים בישראל את קבוצת "גדולות" – נשים משחקות כדורגל להרזייה ולבריאות…

ועוד ניסוי שהראה כי כדורגל משפר את הבריאות (מוריד לחץ דם כמו גם אחוז שומן) יותר מלמשל ריצה.

על שימוש במוסיקה בחדרי כושר כבר כולנו יודעים ואכן בניסוי שעשו עם בני נוער שמנים ביותר, נמצא כי לקול המוסיקה הם רצו הרבה יותר זמן לעומת בהעדרה.
International Journal of Obesity (2002) 26, 1023-1029
הנה עוד מחקר מלונדון על שיפור הכושר לצלילי המוסיקה…

ועוד…גם תמיכה ריגשית משפרת כושר, לדעתי היא משפרת הכל…

הצורך בפעילות גופנית מהנה מפעיל את היצירתיות של רבים, לאחרונה הציע מנצח שיטת התעמלות המבוססת על פעילות המנצחים בזמן הקונצרט. קוראים לזה Conductorcise וזזים על פיה לצלילי מוסיקה של פעם כמו בטהובן או מוצרט.
וטאי צ'י ניסיתם?…

אם עוד לא שמעתם על SICKO…

מייקל מור עורר שוב סערה, לפני כחודשיים, עם סרטו SICKO על מצבה העגום של הבריאות הציבורית בארה"ב, בה לשישית מהתושבים אין שום כיסוי רפואי.
הוא הציע להפריד עשיית רווחים מבריאות והביא כמודל את קובה בה חיים התושבים יותר שנים מתושבי ארה"ב, לטענתו בגלל הבריאות הציבורית הזמינה לכולם.
כשתעשיית הבריאות היא החזקה בתעשיות ארה"ב קשה לראות איך מישהוא יתייחס להצעותיו ברצינות… דוגמה – במקרה או שלא במקרה, שבוע לפני תחילת ההפצת הסרט, קנה נציג תעשיית התרופות יותר משליש ממניות חברת ההפצה ושוב במקרה או שלא במקרה בוטלו כ-75% מיעדי ההפצה של הסרט.
ויש גם תגובות נגד המצביעות על מצב הבריאות העגום במדינות בהן יש כיסוי ביטוח בריאות לכולם…

מעניין לראות את ההדים שעורר הסרט בארה"ב, למשל, מאמרו של ד"ר ג'קוב הקר המציע פתרון לבעיית הבריאות הלאומית … המאמר הופיע ב- N Engl J Med. 2007 357:733

וגם קליפורניה פתחה בתוכנית "קליפורניה בריאה" בו יש לכולם כיסוי ביטוח בריאות.

וכשמירב המחלות בעולם המערבי הן כרוניות וקשורות בחוסר תנועה ובג'אנק-פוד, אני מהרהרת כמה יעיל לבריאות היה יכול להיות, אם מייקל מור היה עושה סרט על "הסר דאגה מגופך"… מישהוא מכיר אותו?

התמכרות לאינטרנט – יש דבר כזה?

מעניין למה הכתבה על ההתמכרות לרשת האינטרנט הקפיצה לי את הפיוזים? האם זה בגלל שאני באינטרנט? עובדת, מפטפטת, חושבת, משתעשעת ופוגשת… המון שעות כל יום? ואולי בגלל שרשת היא בעיני מודל נהדר לחיים…
הפסיכיאטור פנחס דנון מאוניברסיטת תל אביב יציג בכנס 8th Annual NCRG Conference on Gambling and Addiction הגדרות חדשות להתמכרות לאינטרנט, התמכרות שלדעתו יכולה להוביל לחרדות ולדיכאון ורלבנטית לכ- 10% מהגולשים. דרך אגב, ומבלי להיות מומחית בתחום הפסיכולוגי, הייתי חושבת שהאינטרנט דווקא חילץ המון אנשים מדיכאון ומבדידות ובטח סייע גם בהפחתת הסיכוי לשבץ.
הגישה למחקר כזה היא אולי דוגמה מעניינת לבחון את ההתמכרות של הרופאים והמדענים (כן, גם אני) להגדיר כל דבר במסגרת עם גבולות… אולי זה לא חיוני? אולי אפשר להכיל מיגוון רחב של התנהגויות בלי לתת להם כותרת בעייתית? ובכלל כמה זה יותר מדי? למי? מתי?
העובדה שעוררה את התנגדותי היתה האבחנה שמירב הלוקים בהתמכרות שייכים לקבוצת הגילים מחפשי הקשר. בני התשחורת או בני ה- 50 שילדיהם עזבו כבר את הקן…איזה יופי, במקום לעבוד באובססייה שעות אינספור, או לחילופין לבהות בטלויזיה באטימות בחרו אלה לנסות ליצור קשר ברשת הכי מרתקת של זמננו – האינטרנט…למה זה בעייה? כמה זה מספיק? האם יש כללים למה שאנחנו צריכים לעשות במשך שעות העירות שלנו?  ובייחוד כדאי לשים לב כמה הבדידות היא לא טובה לבריאות…אז אולי זה בכלל ההפך…
בשאלות לאיפיון האובססיה לאינטרנט, הוצגה השאלה – האם ההשתוקקות הראשונה שלך בבוקר היא להזיז את עכבר המחשב שלך? …סליחה, האם זה נראה יותר בריא להשתוקק לידית של פינג'אן הקפה?
בוודאי כבר הבנתם שאני חושבת שהאינטרנט הוא נהדר וטרם הספקנו להכיל את אינספור השלכותיו על מארג חיינו.
 
AATP Interactive –  the weblog of the American Association for Technology in Psychiatry

כדאי לקרוא את מאמרו של ד"ר יעקב הכט פתולוגיה, מיתוס ופאניקה מוסרית בהתמכרות לאינטרנט.

TR35 – הממציאים של 2007

כמדי שנה בוחרים עורכי ה- Technology Review בממציאים (טכנולוגיה ומדע) צעירים מתחת לגיל 35 שעבודתם המרתקת היום קרוב לוודאי תשפיע על דרכי עולמנו.
מבין כולם בחרתי להפנות את תשומת לבכם לקרן ליו מג'ורג'יה, כמובן בגלל המצאתה הקשורה בתנועה. היא בחרה לנתח את שפת הגוף ולפתח יישום לסרטי אנימציה שהופך אותם ליותר אנושיים.
למשל, ראו איך בפועל אנחנו סוחבים את התיק שלנו…  או מה מצב התנועה של השרירים בזמן ריקוד…
אני מיד חושבת על שימוש לרקדנים איטיים (כמוני למשל) ואיך אפשר היה להפנות את תשומת ליבם לתנועה מעניינת/נכונה יותר.

לרדת בנכון – פרס להרזייה של 3 ק"ג

איזה רעיון טוב להגברת מודעות…ראש העיר של ורלו-ססיה שבצפון איטליה, הודיע לתושבים שמי שירזה 3 ק"ג תוך חודש יקבל 50 אירו, ואם הוא יצליח שלא להשמין חזרה במשך 5 חודשים נוספים, הוא יקבל עוד 100 אירו. נראה שמי שיצליח לרזות 3 ק"ג לא יעצור שם ואם הוא יצליח לשמור על זה חצי שנה יש סיכוי טוב שיתמיד…האתגר שלכאורה אינו קשה, מעודד המון תושבים להירשם לתוכנית. ומספיק שהם ישנו את קו ההתנהלות מכיוון של השמנה לכיוון של הרזיה כדי שבריאות המקום תשתפר פלאים.

ומה עם הימורים?הצעה להמר על ההרזייה ובכך להוסיף כח להתמודדות עימה.
http://www.stickk.com/

איך שומעים מוסיקה ומה זה עושה לנו?

מאז שהייתי קטנה רציתי להיות מוסיקאית וכמו כולם גם למדתי קצת לנגן על פסנתר…אבל איכשהוא נדדתי לעבר המדע והמוסיקה נשארה רק געגוע… בינתיים אני נהנית מהעובדה שהבן שלי נהייה מוסיקאי (תקשיבו למאש-אפ המדליק בין בועז שרעבי והג'יי זי) ואילו אני הבטחתי לעצמי שאשתדל בגילגול הבא להיות זמרת אופרה.
ובינתיים… אני מנסה להשתמש בכוחה המהפנט/המרפא של המוסיקה. כתרגיל עכשווי אני מתאמנת בשירה הלמורית (למזלי היא שירה חופשית לגמרי) ובייחוד, אני מתאמנת אינספור פעמים, בשיר Ana Kame Yame. אני אספר לכם בעתיד לאיזה תובנות זה יוביל אותי…אתם כמובן מוזמנים לשיר עם ג'ודי קלע…
מה עניין התובנות? לדעתי המוסיקה היא הדבר עליו נאמר "מותר האדם…" והיא דרך ישירה לאמת הפנימית שיכולה לעקוף הרבה מחסומים ריגשיים. למשל, מדענים מטורונטו פיתחו דרך התאמה של מוסיקה לגלי המח והגבירו כך את כוחה של המוסיקה בריפוי. כמו תמיד אני מחפשת הוכחות בשטח אז הנה תקציר ממחקר שנעשה לאחרונה בקליפורניה:
עכשו כשיש טכנולוגיות לעקוב אחרי פעילות המח בזמן אמת, השימוש בצילומי מח של אנשים המקשיבים למוסיקה מהמאה ה- 18 עזר לחוקרים מאוניברסיטת סטנפורד להבין איך מסווג המח את עולמנו הכאוטי. החוקרים הראו כי שמיעת מוסיקה שייכת לאיזור המח האחראי על תשומת לב והמעניין היה שמירב הפעילות במח (אירגון מידע) התרחשה דווקא בזמני השקט שבמהלך קטעי המוסיקה. בזמן הקונצרט תשומת הלב של המקשיב נודדת אבל במעברים בין הקטעים, בשקט, תשומת הלב נעצרת. לא נראה שהמלחינים חשבו על זה, אבל ההקשבה לקטעי מוסיקת הבארוק שהולחנו לפני 200 שנה, עזרה בעצם למח לנתב מידע. המעבר בין קטעי המוסיקה חידד את יכולת ריכוז תשומת הלב והיה משולב בציפייה לקטעי המוסיקה הבאים על פי מבנה המוסיקה.
Neural dynamics of event segmentation in music: converging evidence for dissociable ventral and dorsal networks.
Neuron. 2007 Aug 2;55(3):521-32
דניאל לויטין שהינו אחד מהחוקרים כתב במקביל גם ספר על איך משפיעה המוסיקה על מהלכי חיינו:
 This Is Your Brain on Music: The Science of a Human Obsession
 
במחקר בבלגיה על תנועה של ילדים ובני נוער שמנים במיוחד, נמצא כי הקשבה למוסיקה מאריכה בהרבה את משך הריצה שלהם, עד קצה גבול יכולתם. במחקר שהוצג בניו-אורלינס American Society of Hypertension's 2008 annual scientific meeting הראו חוקרים מאיטליה כי הקשבה למוסיקה + נשימות, 30 דקות ליום במשך חודש הורידה רמות לחץ דם גבוה.
ועוד מחקר על הקשר המקדם בין חשיבה, יצירתיות ובין אמנות.

נראה לי שדרך המוסיקה, בעזרת מיקוד תשומת הלב, עולה בידינו להבחין במידע הרלבנטי כרגע מתוך "המולת" המידע שמסביבנו. מעניין איך זה קשור לתקשורת ה- NO?
דרך אגב, אנחנו לא ממש צריכים לשמוע את המוסיקה שאנו מכירים, למח שלנו יש דרכים להשלים גם קטעי שקט…קצת כמו שקורה במח כשאנחנו מדקלמים בלב מספרי טלפון שאנו רוצים לזכור…

עוד בלוג שכתבתי בנושא – להקשיב למוסיקה זה כמו לעצום את העיניים.

העצמות לא כל כך יבשות כמו שנדמה לנו

למרות שחשבנו שהעצמות שלנו הינן מיבנים מסוידים ואינרטיים, מימצאים חדשים מראים שהשלד הוא גם בלוטה הורמונלית המעורבת בפעילות הסוכרים וההשמנה בגופנו. חוקרים מאוניברסיטת קולומביה, מצאו כי תאי העצם מפרישים הורמון –  אוסטאוקלצין Osteocalcin המבקר את רמות הגלוקוז וצבירת השומן וגילו מנגנונים שלא היכרנו. ההורמון הזה מגביר את הפרשת האינסולין אבל יחד עם זה מגביר גם את הרגישות לאינסולין, שימו לב זה הורמון ממש נדיר שכן הוא בעל פעילות משולבת. הוא מעודד צמיחת תאים מפרישי אינסולין ומדכא אגירת שומן. פעילות מוגברת של אוסטאוקלצין מונעת התפתחות סוכרת וגם מונעת השמנה בעכברים. ואכן אצל חולי סוכרת נמצאו רמות נמוכות של הורמון העצמות הזה.
מעניין שאנו שיודעים כבר כל כך הרבה מגלים עדיין ברקמות שלנו מהלכים שלא הכרנו קודם… ואולי יש עוד הבטחה עתידית לפתרון בעיית הסוכרת וההשמנה… 
Cell, 2007, 130, 456-469
Proc Natl Acad Sci U S A. 2008 Apr 1;105(13):5266-70
Trends Endocrinol Metab. 2008 Apr 11. Epub ahead of print
J Cell Biol. 2008 Dec 22. Epub ahead of print
Sci. Signal., 2009, 2 (52), ec1
J. Clin. Invest., Dec 14, 2009

למתעניינים בכימיה של העצמות קצת על החוזק של העצם… עבודתו של פרופ' בוהלר מ- MIT… וגם על פעילות גופנית למניעת אוסטאופרוזיס, ועל דיאטה ים-תיכונית המחזקת עצמות.
וגם על חלבון קטן GILZ שמנתב פעילות לעידוד בניית עצם ולמניעת צבירת שומן.

ועוד…מימצאים חדשים מראים כי מבנה העצם שונה ממה שחשבנו וסוכרים משחקים תפקיד מרכזי בהסתיידותה.

ולמתעניינים ביחסי גוף-נפש – נמצא כי בנות (בגילים 10-13) המאמינות שחלב לא טוב להן בגלל lactose-intolerant, סופגות פחות סידן והעצמות שלהן יותר שבירות גם כשאין להן בעייה עם לקטוז.
Pediatrics. 2007;120(3):e669-77 
וראו סקירה על הקשר בין דיכאון ובין אוסטאופרוזיס שהתפרסמה ב- European Journal Psychotherapy and Psychosomatics, ינואר 2009.
האם זה קשור למימצאים שסרוטונין מהמעי מעכב את חיזוק העצם?