למה האשכולית מאיימת על הרפואה הקונבנציונלית?

זה יהיה קצת כללי מדי ובטח גם לא תמיד נכון, אבל נדמה לי שהרופאים לא אוהבים להתעסק עם תזונה, כאילו זה תחום ששייך לעקרות בית ואולי לדיאטניות. ויתרה מזאת, כשיש חשד, ההמלצה תהיה בדרך כלל להימנע מהמזון ולא דווקא לחקור את יחסי הגומלין עימו.
למשל, ההמלצה המקובלת לחולי דיברטיקולוזיס היא להימנע מאכילת אגוזים, פופוקורן או גרעינים, אולם במעקב אחרי בריאותם של כחמישים אלף איש במשך 18 שנה, לא רק שלא נמצא קשר בין מזונות אלא ובין תלונות דיברטיקולוזיות, אלא אף אולי ההפך (20% ירידה בסיכוי לדיברטיקולוזיס אצל אוכלי האגוזים לפחות פעמיים בשבוע).
JAMA, 2008, 300(8), 907-914
מזה זמן הראו כי האשכולית עשויה להשפיע על פעילותן של הרבה תרופות (Grapefruit Juice Effect) וכך להפוך אותן לטוקסיות ולכן למיגוון תרופות מלווה ההוראה, לא לאכול אשכוליות…
למה למשל לא ההפך, דווקא כן להמליץ על אכילת אשכוליות ולהפחית את מינון התרופה? או לפחות לתאם בינהן?
אני מציעה את זה שכן לאשכולית פעילות אנטי-חימצונית גבוהה, היא מפחיתה רמות כולסטרול (מחקר ישראלי) ויש לה עוד יתרונות בריאות ולכן כדאי להשקיע מאמץ בלברר איך ניתן להנות מיתרונותיה ולא רק לחסום את השימוש בה.

ודרך אגב, פטריות אכילה מבטלות את האפקט הזה של סיכון התרופות על ידי אשכוליות.
עכשו הראו גם את ההפך, בכנס The 236th National Meeting of the American Chemical Society הראו שמיץ אשכוליות אבל גם מיץ תפוזים וגם מיץ תפוחים דווקא מעכבים ספיגת תרופות ומפחיתים את פעילותן. שימו לב שזה עוד מיצים ואני מניחה שלהרבה מזונות יהיו השפעות על הרבה תרופות.
בדאגה שהאשכולית מזיקה לבריאות הנשים בחנו את השפעתה על הסיכוי לסרטן השד. במעקב קרוב ל- 10 שנים אחרי יותר ממאה אלף נשים לא נמצאה קורלציה בין צריכת האשכוליות ובין סרטן השד.
Cancer Causes Control. 2009 Feb 18. Epub ahead of print

במחקר שנעשה בקליפורניה מצאו שאצל שמנים, האשכולית מסייעת גם להרזייה וגם בעמידות לאינסולין. בשלושה חודשים, רזו אוכלי האשכולית הטריה כמעט שני ק"ג בעוד שמשתתפי קבוצת הביקורת רזו רק בשלוש מאות גרם.
J. Med. Food, 2006, 9(1), 49-54
חוקרים מאונטריו מצאו כי פלבנואיד שבאשכולית- נרינגנין Naringenin מונע השמנה וסוכרת, וזאת מבלי להפחית את רמות האכילה.
Diabetes. 2009 Jul 10. Epub ahead of print

אשכוליות ותפוזים קשורים גם עם מניעת אוסתאופרוזיס.

הכי הדהים אותי הוא עיתון הלנצט, המוביל הרפואי של תקופתנו, שמזהיר בכותרת המאמר!!! מאשכוליות, במאמר על האשה שכמעט איבדה את רגלה כאילו בגלל שאכלה בבוקר אשכולית ב- 3 ימי דיאטה. בפועל, הם מצאו לאשה קריש דם גדול ברגל, ואז התברר שיש לה היצרות של כלי דם ברגל שהרבה פעמים מובילה להיווצרות קרישים, בייחוד במצב ללא תנועה שזה היה אצלה המצב, אחרי ישיבה בנסיעה מרובת שעות. בנוסף, המליצו לאשה להפסיק להשתמש בתרופות למניעת הריון שיכולות להוביל לקרישה וגם נמצא כי היא שייכת לקבוצה גנטית של חולים בפקטור V שאצלם יש סיכוי מוגבר להיווצרות קרישים. אולי גם לאשכולית היה חלק קטן באירוע אבל בטח לא שווה את הכותרת שהובילה לאינספור מאמרים ברשת נגד אכילת אשכוליות.
Lancet. 2009 Apr 4;373(9670):1222
יש לכם אולי הסבר למה האשכולית כל כך מאיימת?
וכמו שקורה הרבה פעמים כשאני מעלה נושא לדיון, מופיעה ידיעה מאד רלבנטית ברשת…כפי שהצעתי…והפעם על השימוש באשכולית להגברת פעילותה של תרופה נגד סרטן (rapamycin) וכך לאפשר את הורדת כמות התרופה הדרושה לריפוי.

פרוקטוז וסירופ התירס, כדאי להיזהר…

יותר ויותר קולות מתחילים להישמע על הרס הבריאות בארה"ב בעקבות תעשיית התירס שהיום היא נוגסת בעשרות אלפי פריטי מזון בכל סופרמרקט ממוצע. היות שנצברו אצלי הרבה מחקרים בנושא אנסה להביא כאן סקירה מזורזת…זוכרים את סרטוני "הפורענות שבתזונה"?
הבעייה העיקרית המלווה את תעשיית התירס היא הסוכר פרוקטוז. סוכר זה מצוי בכמויות ניכרות בסירופ המופק מהתירס- high-fructose corn syrup HFCS והשימוש המוגזם בו משרה אינספור מחלות מטבוליות. סירופ הפרוקטוז נפוץ ברב המשקאות הקלים ובהרבה מזונות מעובדים כשבממוצע צורך האמריקאי 12 כפיות של הסירופ הזה מדי יום. ההערכה היא שצריכת הפרוקטוז כבר עברה 10% מכלל צריכת האנרגיה היומית בארה"ב. 
כדאי לשים לב שהפרוקטוז משפיע במח על אכילת יתר שזה ההפך מהגלוקוז המשפיע במח על עצירת האכילה. מה דעתכם על קביעת "הערך הפריקטמי" (רמות הפרוקטוז) של המזון שלנו במקום להדגיש כל כך את הערך הגליקמי?
הפרוקטוז אכן יהיה נושא מרכזי בסרט הדוקומנטרי Food, Inc שעומד להגיע…
 
העלייה הניכרת בצריכת HFCS לוותה גם בעלייה בשיעור ההשמנה, לחץ דם גבוה, סוכרת ומחלות כליות בארה"ב.
מטבוליזם הפרוקטוז שונה לעומת המטבוליזם של הגלוקוז המוכר לנו. גלוקוז מנוצל על ידי כל תא מתאי גופנו לעומת זה הפרוקטוז מעובד בתאי הכבד. במצבי דיאטה עתירה מאד בפרוקטוז, זה יכול לגרום להיווצרות כבד שומני (ראה דוגמה לנזקיו) ואף לצירוזיס (שחמת). זה גם מוביל את הפרוקטוז הרבה יותר מהר לשומן לעומת הגלוקוז וזאת אחת הסיבות שמייחסים לצריכת הפרוקטוז את העליה בשיעור ההשמנה. את העלייה בהשמנה אפשר לייחס גם לכך שהפרוקטוז מגביר צריכת מזון וגם לכך שהפרוקטוז מוביל בין השאר לעמידות ללפטין.
Am J Physiol Regul Integr Comp Physiol 2008;295, R1370-R1375
אכן להרזייה כדאי להימנע מצריכת פרוקטוז כי הוא בקלות הופך לשומנים.
J Nutr. 2008 Jun;138(6):1039-46    
Am J Clin Nutr 2009;89 1760-1765

עד לשנות ה- 70 רב הסוכר שצרכנו היה סוכרוז שהופק מסלק סוכר או קנה סוכר, אבל בימינו רב הסוכר שמופק הוא הפרוקטוז שהרבה יותר זול להפיקו מהתירס. המצב מחמיר יותר עם פיתוח ה- “crystalline fructose”  שהוא כולו פרוקטוז. בעוד שסירופ התירס מכיל 55% פרוקטוז, הפרוקטוז הקריסטלי הוא – 99% פרוקטוז (בנוסף הוא גם מכיל מתכות כבדות רעילות כמו עופרת, כספית או ארסן…אבל על זה ברשימה אחרת). הערה – בפירות החביבים עלינו יש כמובן פרוקטוז, אלא ששימו לב לכמויות הגדולות של הפרוקטוז שעליהם הדיון כאן.
היזהרו גם ממשקאות בריאים ושימו לב לאותיות הקטנות שעל תווית הבקבוק, הרבה פעמים הם מכילים את סירופ התירס… בכלל עדיף לשתות פשוט מים.
 
הבעיה המטבולית המובילה של הפרוקטוז היא שהוא מוביל להשמנה ולעמידות לאיסולין וכך גורם, אחרי צריכה מרובה, למחלות המאה שלנו של הסינדרום המטבולי.
Am J Clin Nutr, 2002, 76(5), 911-922
בניתוח על של מחקרים קליניים הראו חוקרים מאנגליה שנזקי בריאות כמו ההשמנה ועלייה של שומנים בדם נראו בצריכה הגבוהה מ- 50 ג' ליום של פרוקטוז (לא נבחנו: רגישות לאינסולין, לחץ דם, נזקי כליות ועוד, אז יש להיזהר מהכרזה שזאת כמות בטוחה לבריאות). נזקים כאלה לא נראו בצריכת כמויות כאלה של עמילן וכך ניתן להבין שנזקי הבריאות אינם נובעים מהערך הקלורי של הפרוקטוז אלא מהאופי הקלורי שלו. בין השאר הפרוקטוז אינו משרה שובע כמו הגלוקוז, להפך, צורכי הפרוקטוז היו רעבים יותר מצורכי גלוקוז…ויתרה מזאת ככל שצורכים יותר פרוקטוז כך נהיים יותר רגישים להשפעותיו.
Am J Clin Nutr. 2008 Nov;88(5):1419-37
צריכת יתר של פרוקטוז נמצאה להחריף מצבי כולסטרול, טריגליצרידים וח' אורית וכך להגביר סיכון להשמנה ולמחלות לב.
Medscape Journal of Medicine, online July 9, 2008

משקאות מומתקים בפרוקטוז (לעומת גלוקוז) קשורים עם עלייה בטריגליצרידים אחרי הארוחה אצל שמנים ובמיוחד לבעלי עמידות אינסולין.
J Clin Endocrinol Metab. 2009 Feb 10

בסקר על בריאות ילדים בשוויץ נמצא כי הילדים השמנים יותר צורכים יותר פרוקטוז במשקאות קלים מהילדים הרזים ויש להם גם פגיעה בכולסטרול ובשומני הדם.
Am J Clin Nutr. 2007 Oct;86(4):1174-8

אמנם הפרוקטוז אי�
�ו מעלה את רמות הסוכר בדם, אבל הוא אינו מומלץ לחולי סוכרת שכן הוא מזיק למיגוון תהליכים מטבוליים המחריפים את המצב הסוכרתי. למשל פרוקטוז משרה עמידות לאינסולין.
Cell Metab. 2009 Mar;9(3):252-64
ועוד מאמר על הסיכוי המוגבר להשמנה ולעמידות אינסולין בתזונה עתירת פרוקטוז בהשוואה לגלוקוז.
 J Clin Invest. 2009 Apr 20

ועכשו גם על נזקי זכרון, דיאטה עתירת פרוקטוז היתה קשורה (אצל עכברים) עם פגיעה בזכרון המרחבי.
Neurobiol Learn Mem. 2009 Jun 12. Epub ahead of print

אתם מוזמנים לנחש מי מימן את המחקרים שניסו להראות שהפרוקטוז אינו מזיק…

עוד מעט נוכל ליצר לנו שרירים…

כל הבלוג הזה "שיר השרירים", סובב סביב תפקידם המרכזי של השרירים בחיינו ויחד עם זה גם דן במחיר תפעולם הכבד שמוביל בפועל לצמצום היקפם בכל הזדמנות אפשרית או קושי. היום (עם שפע המזון) זה כבר לא כל כך רלבנטי מבחינה אבולוציונית ואין לנו שום בעייה ל"החזיק" הרבה שרירים, אלא שהביולוגיה שלנו לא עברה עדיין התאמה.
 כאן מדווחים על פריצת דרך של הנדסה גנטית שמובילה להתחדשות תאי גזע לתאי שריר ושתוכל לעזור לחולים, לספורטאים או אפילו לבנות 80 שכבר לא מחדשות את שריריהן…  
צוות  החוקרים האמריקאי שכלל גם את חתן הנובל פרופ' קפצ'י (Mario R. Capecchi), ייצר אצל עכברים מהונדסים "מתג" שיכול לגרום לתאי גזע שריר להתפתח לרקמת שריר.
מכאן ניתן יהיה לפתח גם אצלנו מתג כזה להפעלת רקמת שריר או תרופה לאנשים, כדי שיגדלו תאי שריר במקום תאים שנפגעו, תאים שהתבלו או תאי שריר שאינם עובדים (כמו למשל במחלת ניוון שרירים MS).
החוקרים הראו שהגן המיוחד שהונדס Cre יכול להפעיל תאי גזע שריר בעזרת תרופה ולעודד יצירת רקמת שרירים.

בייחוד לנשים דלות שרירים (כמוני) זאת יכולה להיות בשורה מאד משמחת…
FASEB J. Published online before print March 30, 2009